מגזין ים
גיליון 95, ינואר פברואר 2005
מאת: אילן לוביץ
צילום : אילן לוביץ ותומר שאולוב
מסע חוויתי בן שישה ימים לחופי דרום מצרים הביא את כתבנו הנמרץ לשוניות האלמוגים המרהיבות ביותר בים האדום, לאחת הספינות הטבועות המרשימות אליהן צלל מימיו ולמפגשים מסעירים עם שלל מיני בעלי חיים (מישהו אמר כרישי ענק?)
שוניות אלמוגים עשירות, קירות אנכיים הנעלמים אי שם בכחול, עושר בלתי רגיל של דגה, כרישים מסוגים שונים, בעלי חיים גדולים, סיכוי טוב למנטות, ספינות טרופות, דולפינים, צלילות לילה מדהימות.
שמש מלטפת, פינוקים, מים חמים במקלחת, טמפרטורת מים נעימה בצלילות, מרחב מחיה ונוחות, חופש, ניתוק זמני מהשגרה, כיף טהור. והכי חשוב- חדש!
הצולל הישראלי המפונק, ניתן לומר לחיוב, התרגל לצלילות הנהדרות של דרום סיני. רבים הצוללים שכבר צללו פעמים מספר באתרים הנפלאים של דרום סיני.
ניתן לומר שצלילות אלו אינן משעממות לעולם. אולם, למנוסים, חסר תבלין מסוים כדי להחזיר את ההתלהבות הראשונית במים. תבלין זה נקרא "אתר חדש".
לצלילה באתר שעוד לא היית בו יש ערך מוסף. ואם כבר חדש, אז למה לא להשקיע באזור צלילה עשיר יותר, בו כמות הצוללים קטנה יותר והסיכוי לצפייה בבעלי חיים מעניינים גדול יותר?
וכך, צוללים רבים מוצאים את עצמם מרחיקים עד לאתרים רחוקים ויקרים מאד כגון: פלאו, מלדיבים ועוד.
אבל, רגע אחד. הרי אומרים שהים האדום הוא מהטובים ביותר לצלילה וים זה, כולם יודעים, הוא ממש לידנו. היכן, אם כן, נמצאת עליית המדרגה ברמת הצלילות בים האדום?
התשובה: דרום מצרים, סודאן, ג'יבוטי, סעודיה ותימן. מאחר ואנו בעלי אזרחות ישראלית – נסתפק לעת עתה בדרום מצרים.
נשאלת השאלה – הכיצד? איך מגיעים לשם? מהי הדרך הטובה והנוחה ביותר? וכך, לאחר חיפוש תשובות, מצאו את עצמם חבורת צוללים מכובדת על סיפונה הגדול של ספינת הצוללים 1 Sea Queen בהובלתו המנוסה של אילן ורד בדרך למסע חוויתי בן שישה ימים.
התאריך: 15 בנובמבר 2004.
השעה: 08:00 בבוקר.
נמל היציאה – Trafco בשארם.
חרטום דרומה – מנועים בעוצמה מלאה.
ההתרגשות – גדולה.
שש שעות לאחר מכן, כ- 120 ק"מ דרומית לשארם, לאחר שינה טובה וארוחת בוקר מרעננת, האוזניים נרטבות בפעם הראשונה באתר הנפלא – "פנורמה ריף" בספגה.
הזרם האדיר מאפשר ישיבה במים לאורך כל צידו המזרחי של הריף כאשר לנגד עינינו חולפים דגי שונית רבים וצבעוניים ושונית צבעונית, בצורה יוצאת דופן, עשירה במניפות ואלמוגים רכים וקשים כאחד.
מיד עם ההגעה לצידו הדרומי של הריף, אנו נפרדים מהזרם לשלום וממשיכים לאורך הריף הפונה מערבה. כאן, מאחורי המורנה הגדולה ושלל הפרפרונים, חיכתה לנו , אחר כבוד, כמות בלתי רגילה של שושנות אדומות ענקיות ומדהימות – מחזה שזה מכבר הפך נדיר בסיני. בהחלט אחת הצלילות היפות – ולחשוב שזו רק צלילת החימום!!!
את צלילת הלילה עשינו לאורך צידו הדרום מערבי של ריף "פנורמה". צד זה מוגן מן הזרמים אך חשוף לים הפתוח. כאן המקום להזכיר, כי צלילות הלילה בהפלגות מתבצעות תמיד בתוך לגונות מוגנות בהן עושר בעלי החיים הוא מינימאלי. לא כך בהפלגה לדרום. צלילת הלילה בפנורמה חשפה בפנינו עולם תת-מימי מרהיב ביופיו. עושר אדיר של חבצלות ים כולל "חבצלות סל" ענקיות, כמות בלתי רגילה של סרטנים והמון דגים ישנים. בעומק רדוד מאד – קיפודי עפרונות, שלל אלמוגים ובעלי המזל גם ראו לובסטרים. מדהים!!!
לאחר ארוחת הערב, כפי שמוכר לנו מההפלגות בסיני, נהנים על הסיפון ולאחר מכן הולכים לישון, כשהספינה עוגנת באזור מוגן עד לזריחתה המרהיבה של החמה. אולם, בהפלגה הדרומית הדבר שונה. לאחר ארוחת הערב אנו מתארגנים להפלגה בת 10 שעות דרומה לאזור "מרסה עלם". היעד- אלפינסטון, אחת משוניות האלמוגים המרהיבות בים האדום, הנמצאת כ-180 ק"מ דרומית לספגה. כפי שאילן אומר– "הראס מוחמד של הדרום".
יש משהו שונה באווירה בהפלגה מסוג זה. המרחק, השיוט על גלי הים, החושך המוחלט מסביב, אור הירח המוטל על הים, אורות הכפרים הרחוקים לאורך חופי מצרים. הרגשה שמסתכמת במילה- רחוק!!!! התרגשות מסוג אחר.
בשעת ערב מאוחרת, מעט לפני נפילתנו הטוטאלית למשכב ומנוחה, מקרין אילן את סרט ה-DVD שהביא עמו. הסרט מצולם ברובו באזור הצלילה אליו אנו מגיעים בבוקרו של יום המחר. ובסרט מצולמים דגים רבים, קירות, שלל סוגי כרישים, מנטות, תחש, דולפינים ועוד... העיניים נעצמות ובחלום: קירות, אלמוגים, כרישים , דולפינים – כשלפתע נשמעת הצעקה: "בוקר טוב!!! אלפינסטון!!! לקום!!! כרישים!!! בוקר טוב!!!"
הגענו.
לאחר הכנת הקפה המסורתית, נפגשת הקבוצה, המונה 18 משתתפים, לתדריך צלילה באלפינסטון. ובתדריך, מספר אילן על כרישי האושייניק במקום ומתאר את התנהגותם השונה בתכלית מהכרישים אותם אנו רגילים לראות.
חיוכים סקפטיים מופיעים על פניהם של חברי הקבוצה כשצרחה חותכת את האויר: "כריששששש!" וכך מתגלה לעינינו הנדהמות הכריש הראשון – סובב תחת ספינתנו. מראה מרגש הקשה לתיאור. זהו כריש מארץ הכרישים. אתה מסתכל עליו ואומר – "עם הדבר הזה אני הולך לצלול???" את התשובה קיבלתי כ-30 דקות מאוחר יותר עת שהתגלגלתי מהזודיאק אל תחילתה של צלילה ראשונה באלפינסטון. הריף המוארך מצפון לדרום מדהים ביופיו. קירות אנכיים מלאים באלמוגים רכים, מניפות וכוכים, שלל דגים וצבע כחול של ים עמוק. על הכתף הצפונית לא מצאנו את כרישי הריף והפטישנים כפי שהוסבר בתדריך. במקומם חיכו שם שלושה כרישי אושייניק מרשימים אך רחוקים. לאורך הקירות לא מצאנו את כרישי השונית לבני הקצוות כפי שהוסבר בתדריך. אך במקומם חלפו מדי פעם כרישי אושייניק. בכתף הדרומית, בדיוק כפי שהובטח בתדריך– חיכו לנו מספר בלתי מבוטל של כרישי אושייניק סקרניים עד מאד. היציאה מהמים הייתה בלתי אפשרית. נסחפנו בכחול, יחד עם הזודיאק, כשסביבנו מספר כרישים המתקרבים עד כדי מרחק נגיעה. מי שגמר את האוויר העלה את הציוד לזודיאק ונשאר עם קמ"ס בלבד. שבעה צלמים ומסריט וידאו אחד צילמו אין ספור תמונות תקריב של הכרישים . בסך הכל– כולל הקמ"ס– שעתיים רצופות במים. אין מילים!!!!
לאחר חזרתנו לספינה, התנפלות השפתיים המנשקות על קרחתו החלקה של אילן כמעט וגרמה לו לקפוץ אל הכרישים – אולי עם כרטיס חד כיווני. זהו – אנחנו במקום הנכון!!!!
בצלילה השנייה באותו יום ניסינו את מזלנו בשנית על הכתף הצפונית. גם הפעם, "רק" האושייניק היו שם. במקרים רבים ניתן לומר את המילה "רק". לא כך במקרה של כרישי האושייניק. מדובר על כרישי ים פתוח המגיעים עד לאורך 4 מטרים. כרישים אלו נחשבים למסוכנים יחסית ויש לתת להם את הכבוד המגיע להם. הם ללא ספק מהווים מחזה מרשים תחת המים. לרוב ילוו אותם דגי הפיילוט הנוהגים לשחות יחד עם הכרישים הגדולים. שמו המדעי "Carcharhinus Longimanus" או "ארוך גף" ניתן לו בשל סנפיריו הארוכים. שם נוסף הוא Oceanic White Tip בשל קצות סנפיריו הלבנים. זהו ללא ספק אחד הכרישים היפים יותר לצפייה בצלילה.
בניגוד לכרישים אחרים אותם רואים לרוב בהפלגות, הביישנות אינה תכונה נפוצה בקרב כרישי האושייניק. כרישים אלו יתקרבו עד כדי מרחק נגיעה מהצוללים וישארו עמם כהוות נפשם. להקת הכרישים באלפינסטון מנתה להערכתנו כ-15 עד 20 פריטים ממין נקבה בלבד סביב הריף כולו. גודלם היה אחיד– כמטר וחצי עד שני מטרים.
לפי הערכתו של אילן, נראה כי בעלי החיים הגדולים, הנוהגים להופיע לאורך ריף זה, פרשו זמנית מהאזור והשאירו את השטח לכרישי האושייניק שתקעו את דגלם במקום. בצילום וידאו מהכתף הצפונית ניתן אף לראות כי שני הפטישנים היחידים שהעזו להתקרב לצוללי הקבוצה גורשו ע"י התנהגות אגרסיבית של אחת הכרישות כאילו אומרת "הלו, זה השטח שלי פה. לכו!!"
את הצלילה השלישית באותו היום ביצענו בעומק מקסימאלי של 5 מטרים. בצידו הצפוני של הריף, מדף השונית מתחיל בעומק 3-5 מטרים בלבד ויוצר שולחן רדוד וענק הניתן לצלילה רק כשהים שקט מאד. הצלילה על מדף השונית מיוחדת במינה. מינים רבים של נתחנים, נצרנים ודגי שונית רבים חיים באזור זה ולא ניתן לראותם לאורך הקירות העמוקים יותר. מלבדם, ניתן לראות מספר רב של מורנות ענקיות וברקודות גדולות המגיעות לתחנות הניקוי הרדודות. גם כאן, על מדף השונית, ליוו אותנו הכרישים. באחד המקרים, רדפה אחת הכרישות אחר דג תמים, שלמזלו הרב הצליח לחמוק לתוך מחסה ברגע האחרון. ניתן היה לשמוע את אנחת הרווחה של אותו הדג ואף לראות קריצה קטנה של "חברה, אני עוד כאן".
לקראת השקיעה הגענו אל אתר העגינה השקט בצידה המוגן של שונית "אבו דבאב". צלילת הלילה במקום מזכירה את סגנון צלילות הלילה בהפלגות בסיני. צד מוגן, קרקעית חולית רדודה – מעין לגונה. מה שלא מזכיר את צלילות הלילה שאנו מכירים זה עושר בעלי החיים. שלל סרטנים מסוגים שונים, בטאים, דגים, חשופיות וחבצלות הם רק תפאורה לצדפות העיפרון הגדולות הזוחלות כסנטימטר אחד תחת החול. בהחלט צלילה מרשימה.
רגע של מחשבה– כל זה ואנו רק בסיומו של היום השני!!!??
ויאירו השמים וכל צבעם, ותזרח השמש יום שלישי. הים שקט עד מאד. את קורי העכביש מהעיניים שטפנו בצלילת בוקר לכתף הצפונית של האלפינסטון. שוב הכרישים לא אכזבו ודיגמנו נחרצות, אל מול עדשות המצלמות, את קולקציית הקצוות הלבנים של נובמבר 2004. מי שנשאר זמן ארוך יותר על הכתף הצפונית זכה לראות שני פטישנים שהעזו להתקרב לשטחם של כרישי האושייניק. לאחר הצלילה הופתענו לראות את הספינה מתנתקת מעגינה ופונה דרומה. לאן?? שאלנו. "הפתעה", השיב אילן. כעבור שלוש וחצי שעות קפצנו למים באתר "חבילי רדיר". אתר זה אינו מפורסם והפלגות רבות אינן עוברות במקום. מדובר על קבוצת עמודי אלמוגים המתרוממים מעומק 20 מטר עד 3 מטרים מתחת לפני המים. המרחקים בין עמודי האלמוגים הם מטרים ספורים בלבד, מה שיוצר תצורה של קניונים ומעברים מרשימים במיוחד. סביב קבוצת עמודים זו יש קרקעית מישורית וחולית בעומק 24 מטרים ומשם קיר הנעלם בכחול העמוק. המקום עשיר באלמוגים ודגי שונית וכפי שהוסבר לנו, לעיתים ניתן גם לפגוש פטישנים וכרישי טיגריס הבאים מן הכחול. הצלילה במקום מדהימה. 60 דקות של ריחוף בין עמודי האלמוגים בעומקים שונים בתחושת "מעוף הציפור". האתר ייחודי בתצורתו ויופיו ולכן הוחלט להגיע אליו שוב בבוקר המחר.
את הצלילה השלישית היום ביצענו באתר חדש הנקרא "חבילי טאני" (החבילי השני). כאן שונית גדולה המוקפת בעמודי אלמוגים כמו באתר הקודם. המקום אינו מרשים במיוחד מבחינת השונית, אולם להקת הברקודות וכרישי השונית הקטנים הזכירו לנו כי אנו בדרום מצרים.
לא רחוק משם שוכן הריף הגדול של "שאב רדיר". מקום נוח לעגינת לילה. שוב צלילת לילה, שוב דברים מעניינים והפעם צבי ים הישנים לאורך השונית.
בבוקרו של היום הרביעי התעוררנו לים סוער. המשמעות הראשונה- לא ניתן לצלול שוב ב"חבילי רדיר". המשמעות השנייה- יאללה לכרישים באלפינסטון. היייייייי האאאא! לאחר שלוש צלילות מדהימות עם הכרישים, לאורך הקירות המדהימים במקום התארגנו לעליה צפונה לספגה. הים היה סוער.
ספינת הצוללים 1 Sea Queen נבנתה במקור ע"י הצי הרוסי. זוהי ספינת פלדה באורך 45 מטרים הבנויה להפלגות בכל תנאי ים. הספינה מרווחת וגדולה בעלת חדרים עם שירותים ומקלחות צמודים. יש בה חדר אוכל, סלון מרווח, אזור ישיבה מוצל ושני סיפוני שיזוף. אין ביכולתי לתאר את שמחתי על שבחרנו בספינת צוללים זו שהיא יחידה מסוגה במצרים. 12 שעות ההפלגה צפונה, נגד ים סוער במיוחד, עברו באופן שקט יחסי. לא נרשמו מחלות ים, אנשים ישנו שנת ישרים והכי חשוב – הגענו בבטחה. אינני יכול לחשוב על ספינת עץ שהייתה עומדת בהפלגה מסוג זה.
את צלילתנו הראשונה ביום החמישי להפלגה הקדשנו לנפגעי אסון ה-"סאלם אקספרס". מעבורת ענקית זו, באורך מאה מטר, יצאה מנמל Jeddah בסעודיה לכיוון נמל "ספגה" כשעל סיפונה 650 נוסעים מהם 72 אנשי צוות. הנוסעים, מתפללים שחזרו ממכה, לא ידעו מה מצפה להם בים הסוער של אותו הלילה. ב- 16 בדצמבר 1991 בחצות, התנגשה המעבורת בעוצמה רבה באחת משוניות האלמוגים באזור ספגה עקב טעות בניווט. הדרך לקרקעית הים הייתה מהירה מאד ורבים קיפחו את חייהם באסון. 180 איש ניצלו כשהצליחו להגיע בשחיה אל החוף. צלילה בסאלם אקספרס היא צלילה מדהימה. בשל גודלה ישנם מקומות רבים בהם תצורות הברזל ומשחקי האור יוצרים עניין רב. בניגוד מוחלט לתחושת ההיסטוריה בצלילות לספינות טרופות, כאן ניתן לחוש את גודל האסון. בהחלט צלילה שמשאירה רושם חזק בליבותיהם של הצוללים. שווה!!!
את שאר היום הקדשנו לאחת משוניות האלמוגים המרשימות של אזור ספגה– "אבו קייפאן". מדהים כיצד בצלילה אחת הצולל עובר שלושה נושאי צלילה שונים כשכל אחד מהם מרשים בפני עצמו. קופצים למים בצידו של קיר אלמוגים מרשים. מכאן הזרם עושה את שאר העבודה כשהצולל נסחף לאורך הקיר עד הגעתו לקרקעית מישורית. קרקעית זו עשירה באלמוגים רכים ודגה וממנה יוצא עמוד אלמוגים מרשים המגיע עד פני הים. עם המעבר לצידו השני של הריף מתגלה קיר נוסף. כאן מחכות לצולל המערות. כוכים מרשימים וצבעוניים, בלטים של השונית אל תוך הכחול, ספוגים ושלל חורים מהם מבצבצות קרני השמש. ישנם אלו שטענו כי היה זה המקום היפה ביותר אליו הגענו.
לאחר צמצום פערים לכיוון סיני וראס מוחמד, עגנה הספינה בלגונה של האי ג'ובל. כאן, בשל השעה המאוחרת, ירדו בודדים לצלילת הלילה. תמונותיהם של צדפות ה"פי כושי", הסרטנים ושלל צדפות העיפרון גרמו לרוב חברי הקבוצה, שלא צללו, לצער עמוק על עצלנותם. את היום האחרון בילינו בראס –מוחמד. שתי הצלילות המוכרות במקום וצלילה אחרונה ב"ראס ראזלאני" היוו ללא ספק סיומת מכובדת להפלגה נהדרת ויוצאת דופן.
אין לי ספק, כי לצולל הישראלי המחפש חידוש, הרפתקאות, עליית מדרגה ברמת הצלילות וחוויות בלתי רגילות – נמצאה האופציה האולטימטיבית שבאופן יחסי לאתרים הרחוקים בעולם ניתן לומר כי היא אפילו זולה!! זו הייתה אחת מהפלגות הצלילה המהנות והחווייתיות ביותר שהיו לי הי פעם ואולי הטובה מכולם. עד הפעם הבאה.
